פסק-דין בתיק ע"פ 9431/05

1.       לפנינו ערעור וערעור שכנגד על  פסק-דינו  של בית-משפט השלום ירושלים (כב' סגן הנשיא ש' פיינברג) בת"פ 4208/03, לפיו הורשעו המערערים - חברת פלג חיפוי אבן בע"מ ומנהלה איתן פרנקל (להלן - המערערים) - לאחר שמיעת ראיות,  בעבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן - חוק מע"מ), ונידונו ביום 27.3.05 לתשלום קנס בסך 2,500 ש"ח. המערערים (הנאשמים) מלינים בערעורם (ע"פ 9431/05) על הכרעת-הדין המרשיעה, ואילו המשיבה (המאשימה) מערערת על קולת העונש (ע"פ 9412/05).

הרקע העובדתי והאישום

2.       המערערת 1 (להלן - המערערת), הנה חברה הרשומה כ"עוסק מורשה" לצורך חוק מע"מ מחודש פברואר 1994, בתחום קבלנות ועבודות בניין. פעילותה העסקית רבת-היקף, והיא מתמחה בעבודות חיפוי אבן, בין השאר בפרוייקטים של מוסדות ציבור. המערער 2 (להלן - המערער) הוא מנהלה הפעיל של המערערת מאז היווסדה.

          בתקופה שבין חודש ינואר 2000 לחודש פברואר 2003 ניכתה המערערת, באמצעות הדו"חות התקופתיים שהגישה לרשויות מע"מ, מס תשומות בסך 1,300,345 ש"ח, כאשר המע"מ הכלול בו עמד על 190,785 ש"ח, זאת על-סמך שבעה-עשר מסמכים הנחזים כחשבוניות מס, כדלהלן: חמש-עשרה חשבוניות על-שם עבאסי מהדי (להלן - עבאסי), ושתי חשבוניות מיום 29.11.02 על-שם א.א.ד שירותי כוח אדם ובנייה בע"מ (להלן - חברת א.א.ד).   

          בכתב-האישום הואשמו המערערים בעבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ, בכך שניכו מס תשומות מבלי שהיה להם לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק. בפרק העובדות של כתב-האישום נטען, כי ניכוי מס התשומות בעניין שבע-עשרה החשבוניות האמורות, נעשה שלא כדין, הואיל והחשבוניות לא שיקפו, על-פי גרסת המשיבה, עיסקאות אמיתיות בין המערערות לבין עבאסי וחברת א.א.ד .   במאמר מוסגר יוער, כי בפרק העובדות של כתב-האישום הסתפקה המשיבה בציון היסוד העובדתי של העבירה בלבד, ולא נהיר מדוע נמנעה מלציין, כפי שנדרש, אף את היסוד הנפשי של העבירה, קרי בענייננו - מודעות למעשים ולנסיבות הנמנים עם פרטי העבירה, וכן כוונה להתחמק מתשלום מס. 

גרסת המערערים

3.       בבית-משפט קמא, כמו בבית-משפט זה, טענו המערערים כי נפלו קרבן לנוכלים שהונו אותם ואת רשויות מע"מ.

בהתייחס לחשבוניות של עבאסי העיד המערער, כי אדם בשם ואליד קוואסמה (להלן - ואליד), אשר עבד עבור המערערת במהלך השנים באמצעות חברות או שותפים, הציג בפניו בתחילת התקופה הרלבנטית לאישום את עבאסי כשותפו. לגרסת המערער, המצג שיצרו השניים כלפיו היה, כי במסגרת השותפות אחראי ואליד על הבאת קבוצות הפועלים והעבודה השוטפת. על-פי עדותו, בראשית ההתקשרות חתם עם עבאסי על חוזה שלו אף צורפה חתימתו של ואליד (נ/2), וקיבל ממנו צילום של תעודת הזהות (נ/5) ואישור מרשויות המס לצורך ניכויי מס (נ/3 ו-נ/4). לדבריו, בהתאם להנחיות שקיבל מרשויות מע"מ, בירר במשרדי מע"מ באמצעות מנהל החשבונות של המערערות, עד ההגנה עמיהוד לרר, כי עבאסי אכן רשום כעוסק מורשה ומדווח למע"מ; ולרר אישר בעדותו את הדבר. עוד העיד המערער, כי המגע השוטף שלו היה עם ואליד, שריכז את העבודה בשטח, אך במהלך התקופה  גם נפגש עם עבאסי כשלוש עד חמש פעמים. הוא לא זיהה את עבאסי בעימות שנערך במשרדי החקירות של רשויות מע"מ, אך טען בעדותו כי הוא נתקל בקשיי זיכרון מאז נפגע בראשו בתאונת דרכים, ובפרט כשמפגשיו עם עבאסי היו מצומצמים.       

          באשר לשתי החשבוניות של חברת א.א.ד מיום 29.11.02, שאין כיום מחלוקת כי הנן מזויפות על-שם חברה בשם דומה, טען המערער כי בעת  שהחל לבצע עבודות חיפוי אבן בבנין "מורשת בגין" בירושלים, הפגישו אותו אחייניו של ואליד, שעבדו באחד הפרוייקטים, עם אדם בשם מוחמד, שטען כי הוא מעסיק אותם באמצעות חברת א.א.ד שבבעלותו. לגרסת המערער, הוא כרת הסכם עם מוחמד - כמנהל החברה הנ"ל - לביצוע עבודות חיפוי אבן, וידא באמצעות מנהל החשבונות לרר כי החברה רשומה כעוסק מורשה ומדווחת למע"מ (כפי שאישר לרר בעדותו), וקיבל ממנו אישורים של רשויות המס (שאותרו על-ידו, על-פי טענתו בהודעת הערעור, רק לאחר מתן פסק-דינו של בית-משפט קמא).     

          המערער הוסיף והעיד, כי בנושא ההתקשרות עם השותפות של עבאסי וואליד ועם חברת א.א.ד, פעל לפי הוראות "מזכר ההבנה" שהוציאו רשויות מע"מ בשנת 1993 להתאחדות הקבלנים והבונים בישראל, בדבר אופן הזיהוי וההתקשרות להזמנת עבודה בין קבלן ראשי לקבלן משנה (נ/6);  כי לא ידע ולא חשד, שלעבאסי או לחברת א.א.ד אין חלק בביצוע העבודות, וממילא לא הייתה לו כוונה להתחמק מתשלום מס; וכי לאחר שנודע לו במהלך החקירה, שנפל קרבן להונאה של הנפקת חשבוניות פיקטיביות, הציע לחוקריו לנסות לאתר את מפיצי החשבוניות, אך החוקרים לא נענו להצעתו ובחרו להסתפק באישומו.  

עמדת המאשימה בבית-משפט קמא

4.         המשיבה השמיעה מטעמה בבית-משפט קמא את חוקר מע"מ שגבה את הודעותיו של המערער, את מנהל חברת א.א.ד שחשבוניות הנחזות להיות על-שמה נופקו למערערת, ואת עבאסי אשר עמד בראש רשת של מפיצי חשבוניות פיקטיביות ושמסר בהודעותיו ובעדותו שלל גרסאות שונות וסותרות. היא טענה, כי ממכלול הראיות, ומתמיהות המתעוררות מגרסתו של המערער, עולה כי הלה היה מודע לכך שהחשבוניות שניכה בעניינן מס תשומות, לא שיקפו עסקת אמת בין מנפיקיהן לבין המערערת, וכי הניכוי האמור נעשה למטרת התחמקות מתשלום מס.

הכרעת בית-משפט קמא

5.       בית-משפט קמא הרשיע את המערערים בעבירה שיוחסה להם בכתב-האישום.

          בהתייחס לחשבוניות של עבאסי, קבע בית-משפט קמא, כי המערערים " ידעו או למצער 'עצמו עיניים' לכך שאין לעבאסי כל יד ורגל בעבודות שבוצעו עבור החברה, ולכך שואליד סיפק, כנגד העבודות שביצע, חשבוניות זרות של עבאסי" (עמ' 8). מסקנתו זו, בדבר המודעות או עצימת העיניים, נסמכה, בין-השאר, על גרסאותיו של המערער בהודעותיו, בחקירה ובעדותו, לפיהן ואליד היה אחראי על הבאת הפועלים, על העבודה השוטפת באתר ועל עריכת החשבונות, וכי עם עבאסי נפגש רק כשלוש עד חמש פעמים. את המסקנה האמורה אף ביסס בית-משפט קמא על העובדה שהמערער ועבאסי לא זיהו איש את רעהו במהלך עימות שנערך ביניהם במהלך החקירה, ועל טענתו של המערער כי אותו אדם שואליד הציגו כשותפו עבאסי לא היה האדם שעמו הופגש בחקירה. תימוכין למסקנה הנ"ל, אף מצא בית-משפט קמא בכך שההסכם בכתב עם עבאסי היה לקוני ולא מפורט, שהחשבוניות שנופקו למערערת היו על-שמו של עבאסי ולא על-שם שותפות, ושהמערערים ביטחו את עובדיו של עבאסי.   

באשר לשתי החשבוניות של חברת א.א.ד, קבע בית-משפט קמא כי אלו היו מזויפות, והוצאו אפוא שלא כדין למערערת. הוא הגיע למסקנה, כי מהגרסה שהעלה המערער בהודעתו ובעדותו, ניתן ללמוד שהמערערים " ידעו או 'עצמו עיניים' לעובדה שמי שביצע את העבודה בפועל עבור החברה הנם בני אח של ואליד ולא חברת  א.א.ד"  (עמ' 13), והוסיף כי מסקנה זו גם עולה מהדמיון " בין דפוסי ההתקשרות של המערערים עם עבאסי ועם חברת א.א.ד" (עמ' 12).

          בסיס ההרשעה עמד, אפוא, בעיקרו על הודעותיו ועדותו של המערער, מהן הסיק בית-משפט קמא, כי המערערת קיבלה חשבוניות שהוצאו לה שלא כדין, זאת מתוך מודעות, או עצימת עיניים, לכך " שמוציאי החשבוניות לא היו מבצעי העבודה", וכי מששימשו חשבוניות אלו לניכוי מס תשומות, הוכחה אף כוונת המערערים להתחמק מתשלום מס (עמ' 15).

נימוקי ערעור הנאשמים

6.         המערערים גורסים בערעורם כנגד הכרעת-הדין המרשיעה, כי שגה בית-משפט קמא בקביעתו, לפיה היו מודעים לכך שחשבוניות המס היו פיקטיביות ולא שיקפו התקשרות אמיתית עם מנפיקי החשבוניות, או עצמו עיניים בעניין זה. לטענתם, סברו כי ההתקשרויות, הן עם ואליד ועבאסי והן עם חברת א.א.ד, היו כשרות, וקיבלו מהם חשבוניות אותנטיות בהתאם לעסקאות שנכרתו ביניהם. הם מוסיפים, כי לא התעורר בלבם חשד בעניין הצדדים לעסקאות ותקינות החשבוניות, וממילא לא פעלו מתוך "עצימת עיניים" מכוונת בנדון; ובפרט כשנהגו בתום לב, נקטו אמצעי זהירות ופעלו כנדרש ב"מזכר ההבנה". בנסיבות אלו לא הוכח, לטענתם, היסוד הנפשי של המודעות, לא כל שכן - היסוד הנפשי המיוחד של הכוונה להתחמק מתשלום מס.